פרסומים
בגץ פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב
נדחתה על הסף עתירה לביטול החלטות בית הדין הרבני (הגדול והאזורי) בהן נקבע כי ביה"ד האזורי מוסמך לדון במזונותיה של אישה, על-אף פסק בוררות, העותר טען כי סוגיית מזונות האישה הוכרעה ע"י הבורר, אך טענה זו נסתמכה על פרשנותו שלו לפסק הבוררות.
ביה"ד הגדול וביה"ד האזורי לא קיבלו את עמדתו בעניין זה וסברו כי פסק הבוררות לא הכריע בעניין מזונות האישה. נקבע כי פרשנות זו אינה חורגת ממתחם הסבירות ויש לה אחיזה בלשון הפסק. משכך, אין מקום להתערבות בג"ץ בהחלטות נשוא העתירה.
תא (ת"א) 39838-03-13 הדר ישראלי נ' משה כהן חברה לבנין והשקעות בע"מ
התובעת רכשה דירה אליה הוצמדה גינה. הצדדים חלוקים בשאלה האם הגינה הוצמדה בשלמותה, או שמא בין הדירה לבין הגינה עובר שביל המהווה חלק מהרכוש המשותף.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה ופסק:
על-פי חוזה המכר, המוכר מכר לתובעת את הדירה כשצמודה לה גינה פיזית ומשפטית, ולא נזכר כל שביל גישה משותף לבלוני הגז, לא בין הדירה לגינה ולא בתוך הגינה עצמה. לפי כל הבדיקות שעשתה ויכולה הייתה לעשות התובעת באותו מועד, לא הייתה כל מניעה למכירת הדירה כשצמודה לה גינה ללא כל שביל או מעבר בגינת התובעת, אל הדירה. התנהלות הנתבעים היא שהביאה לכך שבזמן אמת לא הופיע שביל או מעבר לבלוני הגז בגינת התובעת, ורק לאחר שהתברר שהזכויות שרכשה התובעת מחייבות מעבר לבלוני הגז דרך החניות של הנתבע 3, נעשה ניסיון לרשום את הבית המשותף ככולל שביל גישה לבלוני הגז על גינת התובעת. הנתבעים ניהלו את הזכויות בבניין תוך זלזול בזכויותיהם של אחרים, ובעיקר התובעת, ורצו למקסם את ערך זכויותיהם שלהם על חשבונם של אחרים. לפיכך קבע בית המשפט הנכבד כי הגינה הצמודה לדירת התובעת תירשם כך שהיא תהיה צמודה גם פיזית וגם משפטית לדירתה, ללא מעבר באופן כלשהו בגינת התובעת, או בין הדירה לבין הגינה.
תמש (ת"א) 41285-05-15 ר.ג נ' ר.ג
ב-2007 חתמו הצדדים על הסכם למכר חלקה של האשה (55%) בקוטג' המשותף לצדדים לידי האיש בתמורה ל-180,000$. האיש נותר להתגורר בקוטג' וכ-8 שנים לאחר מכן הצדדים התגרשו. אין חולק כי למעט סך של 40,000 ₪ האיש לא שילם לאישה את התמורה הנקובה בהסכם. ההסכם לא דווח לשלטונות המס. תביעה שהגישה האישה ב-2007 לאכיפת הסכם המכר נדחתה על הסף. לימים, הגישה האישה תביעה זו לביטול הסכם המכר ואילו האיש הגיש תביעה לאכיפתו. כן הגישה האישה תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין - מכירת הקוטג' וחלוקת התמורה בין הצדדים ביחס של 55% לאשה ו-45% לאיש וכן תובענה כספית בגין דמי שימוש ראויים בקוטג'.
לטענת האשה, הסכם המכר הופר באופן יסודי על-ידי האיש והיא שלחה לו הודעת ביטול כדין. כן נטען כי אכיפת ההסכם כיום, לאור עליית מחירי הנדל"ן תהיה בלתי צודקת בנסיבות העניין. לטענת האיש, דווקא האשה היא מי שהפרה את הסכם המכר, שכן הסכם המכר קובע, כי על האיש לשלם את מלוא התמורה לאחר חתימתה של האשה על מסמכי המשכנתא. לטענתו, עד היום לא חתמה האשה על מסמכי המשכנתא, ולפיכך מועד התשלום טרם הגיע. האיש הוא זה שהפר את הסכם המכר ובכל מקרה, משך 10 שנים ההסכם לא יצא מן הכח אל הפועל, והצדדים התייחסו אליו כל השנים כאל בטל.
זאת ועוד, לביהמ"ש שיקול דעת שלא להורות על אכיפת הסכם, אם אכיפתו היא "בלתי צודקת בנסיבות העניין", ובחינת קיומו של "סייג הצדק" תיעשה על דרך של איזון האינטרסים הלגיטימיים של הצדדים וכי הנסיבות שיילקחו בחשבון הן גם אלה שנוצרו לאחר כריתתו של הסכם המכר, לפני ואחרי הפרתו. בית המשפט הנכבד קבע כי לאור התנהלות האיש לא סביר שכעת האישה תקבל מחיר "היסטורי" שאיננו עומד בהלימה עם מחירי הנדל"ן בשוק.
תא (ת"א) 16564-10-14 תורגמן- חברה לבנין בע"מ נ' לנוקס השקעות בע"מ
בקשת התובעת לתת צו זמני שימנע מהנתבעת לחלט ערבות בנקאית שניתנה לה במסגרת יחסים עסקיים שביניהם. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ופסק:
העצמאות של הערבות הבנקאית האוטונומית מעיסקת היסוד מתאפיינת בהבטחת זכותו של המוטב לתשלום מהבנק אם רק יתקיימו תנאי הערבות, אפילו עומדות לצד האחר לעיסקת היסוד טענות כלפיו במסגרת היחסים החוזיים שביניהם.
הפסיקה מצאה שתי אינדיקציות עיקריות להיותו של כתב הערבות ערבות בנקאית אוטונומית: תניית המיידיות, המתבטאת בד"כ במילים "על פי דרישה ראשונה"; הפטור מהצורך לנמק את דרישת המימוש, המתבטא בד"כ במילים "בלא צורך לבסס ולנמק את הדרישה".
הפסיקה הכירה בשני חריגים עיקריים לכלל, לפיו אין למנוע את מימושה של ערבות בנקאית אוטונומית בשל חילוקי דעות הקשורים לעסקת היסוד: חריג המרמה וחריג הנסיבות המיוחדות. במקרה זה, המדובר בערבות אוטונומית וקלושים הסיכויים לכך שדרישת התובעת למנוע מהנתבעת את מימוש הערבות, תתקבל, ואף לא הוכח כי מאזן הנוחות נוטה לטובת התובעת.
רעא 7406/08 עו"ד נמרוד תבור, כונס נכסים נ' שפיק בנורי
המבקש מונה על ידי בית משפט השלום בפתח-תקווה ככונס נכסים לצורך פירוק שיתוף במקרקעין מסוימים. ביום 17.1.08 נקבע, כי שכרו של המבקש יעמוד על כ-600,000 ש"ח, כאשר המשיבים יישאו בתשלום סך של כ-500,000 ש"ח. המשיבים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על ההחלטה האמורה וכן בקשה לעיכוב ביצוע התשלום. בית המשפט קיבל את בקשת עיכוב הביצוע באופן חלקי והורה למשיבים לשלם סך של 400,000 ש"ח מתוך שכר הכונס שנפסק. תשלום היתרה (בסך כ-100,000 ש"ח) עוכב עד להחלטה בבקשת רשות הערעור.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת א' דודקביץ), בגדרה נדחתה בקשת המבקש למתן צו פורמאלי שיורה למשיבים 2-1 לשלם סכום כסף שביצועו עוכב בהחלטה קודמת של בית המשפט.
בית המשפט הנכבד קבע כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. עניינה של הבקשה הוא בהשגה על החלטות שונות שניתנו על-ידי בית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור על החלטה של בית משפט השלום. משכך, מדובר למעשה בבקשה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כידוע, בית המשפט ייעתר לבקשות מסוג זה רק במקרים בהם מתעוררת שאלה עקרונית, החורגת מעניינם של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). ברי, כי המקרה דנא אינו מגלה שאלות מסוג זה.
תא (ת"א) 54109-02-14 נורילי לוי שרה ואח' נ' שמואלי שלמה או תא (ת"א) 54109-02-14 נורילי לוי שרה נ' שמואלי שלמה
תביעה לפירוק שיתוף במגרש בדרך של מכירתו. לעמדת הנתבעים, לא ניתן לפרק שיתוף בזכויות שנוצרו מכוח חוק התכנון והבניה בשלב שבין האישור הסופי של תכנית האיחוד והחלוקה לבין רישום החלקה החדשה במרשם המקרקעין, והסמכות לדון בתובענה נתונה לבימ"ש השלום.
בית המשפט המחוזי פסק כדלהלן:
תכנית שאושרה מכוח חוק התכנון והבניה דינה כדין חיקוק, ומגרש שנוצר מכוח תכנית מקנה לבעלי הזכויות במגרש זכות להירשם כבעלים של המגרש במרשם המקרקעין. אין מניעה להורות על פירוק שיתוף במגרש שנוצר בהתאם לתוכנית שאושרה סופית לפי חוק התכנון והבניה, ושטרם נרשם כחלקה חדשה במרשם המקרקעין. משמדובר במגרש לפי תכנית שטרם נרשם במרשם המקרקעין עפ"י החלוקה החדשה, המדובר בפירוק שיתוף של זכויות. הסמכות לדון בתביעה נגזרת משווי הזכות ומשמוסכם ששווי המגרש מעל 2.5 מיליון ₪, התביעה דנן מצויה בסמכות ביהמ"ש המחוזי. בהמשך להחלטה הורה ביהמ"ש על פירוק השיתוף במקרקעין בדרך של מכירה למרבה במחיר.
תא (חד') 2754-12-10 שלמה יהושע נ' מנשה נעים או תא (חד') 2754-12-10 מנשה נעים נ' יהושוע שלמה
התקבלה בקשה לביטול פסק בוררות שניתן בהליך שבין הצדדים. ביהמ"ש קבע כי מאחר שלא הוכח שהנתבע ידע על תצהיר הבורר בעת שהסכים למנותו לתפקיד בורר אין מנוס מלקבוע שבנסיבות העניין היה המינוי פסול מעיקרו, והבורר היה מנוע מליטול על עצמו תפקיד של מי שיכריע בסכסוך.
תפ (י-ם) 111/98 מדינת ישראל נ' משה פרג
פרשת מרמה בשוק ההון בהיקף של מאות מיליוני שקלים. בהכרעת-דין הרשיע בית-המשפט המחוזי בירושלים את ד"ר משה פרג, מיכאל רוזנבלט ו-לה נסיונל חברה לביטוח בע"מ (בשמה הנוכחי: נגה חברה לביטוח בע"מ) במרבית העבירות שיוחסו להם על-ידי המחלקה הכלכלית שבפרקליטות המדינה. הנאשמים הורשעו בעבירות אלה: עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד לפי סעיף 423 לחוק העונשין, תשל"ז-1977; עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין ובעבירות של ניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא הנ"ל בשילוב סעיף 25 לחוק העונשין; עבירות של הכללת פרט מטעה בדו"חות שנמסרו לרשות לניירות ערך ולבורסה לניירות ערך מכוח הוראת סעיף 36 לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968, לפי סעיף 53(א)(4) לחוק זה; עבירות של הכללת פרט מטעה בתשקיף, לפי סעיף 53(א)(2) לחוק ניירות ערך; עבירות של תרמית בקשר לניירות ערך לפי סעיף 54(א)(1) לחוק ניירות ערך.
הפ (ת"א) 1036/09 סהר סרוסי אלון נ' חיימוב משה
תביעה לאכיפת הסכם מכר דירה (הן ההסכם הראשון והן ההסכם השלישי) ולסילוק יד של המשיב 2 מהדירה - נדחתה, שכן ההסכם בוטל כדין. מעבר לכך, המבקש היה הצד שהפר את ההסכם, כאשר נמנע מלהפקיד בנאמנות, לפני מועד הפינוי שנקבע, את הסכום המיועד למשיב 2, וזו היתה הסיבה לכך שהוא סירב לפנות את הדירה. בהתנהגותו זו גרם המבקש לביטול ההסכם, ואין לו להלין אלא על עצמו. גם הגשת תובענה זו, עוד בטרם כניסתה לתוקף של אופציית הביטול שניתנה למשיב 1 בהסכם השלישי, היוותה הפרת ההסכם מצד המבקש.
עם זאת, ההסכם לא בוטל על ידי המשיב 1 בשל הפרתו, אלא מכוח אופציית הביטול שנקבעה בהסכם. הפרת ההסכם הראשון נעשתה, למעשה, כלפי המשיב 2, ולא כלפי המשיב 1, אשר חתם עם המבקש על ההסכם השלישי שאינו קובע חובת הפקדה כאמור. יתר על כן, הפרת ההסכם מצד המבקש כלפי המשיב 2 נובעת במידה רבה ממתכונת ההסכם השלישי, אותה הציע וניסח עורך דינו של המשיב 2.
הפ (ת"א) 4361-09-16 פאילנד בע"מ נ' ניסים נחמיאס
בקשה למתן צו מניעה זמני "האוסר על המשיבים לבצע כל דיספוזיציה, מכל מין וסוג שהוא, במקרקעין שברחוב קלישר בת"א. לטענת המשיבים, לא היה מקום לבקשה לסעד זמני במעמד צד אחד שכן ממילא הם לא ניהלו כל מו"מ עם אחרים, וכי הם לא חתמו על ההסכם המוצע מאחר שהתנאים לא מקובלים עליהם, אינם על דעתם ואינם מבטאים כל הסכמה מצידם ומכל מקום כתב הטענות אינו מגלה עילת תביעה המצדיקה מתן סעד זמני שכן אין הסכם תקף והעִסקה הנטענת כלל לא השתכללה לכדי הסכם מחייב, ומכאן שבוודאי אין מדובר בסעד של אכיפת חוזה שכלל אינו קיים.
השופט הנכבד פסק שלא להיעתר לבקשה למתן סעד זמני בראש ובראשונה על בסיס העובדה כי אין בידי המבקשות להציג חוזה חתום ומשכך גם לא שכנע בשלב מקדמי זה שההכרעה בו ניתנת על בסיס החומר שהוגש לבית המשפט, בדבר קיומו של חוזה שניתן לאכוף אותו כפי שמבוקש להצהיר בתובענה העיקרית.
תא (ת"א) 49068-08-16 קרן שרון נ' לוקנט בע"מ
גב' שרון הפעילה פעוטון ושמו "גן ניצן" בשכונת "רמת חן" ברמת גן. הפעוטון פעל בשנת הלימודים הקודמת, תשע"ו, במיקום מסוים, אולם מסיבות שאינן רלוונטיות לענייננו – נדרש למצוא מיקום חלופי. על כן שכרה גב' שרון נכס ברחוב עובדיה 3 ברמת גן מידי לוקנט (להלן: "הנכס"), והתכוונה לפתוח בו את "גן ניצן" (להלן: "הגן").
על-פי תצהירה של גב' שרון שהוגש במסגרת הבקשה המקורית, קיבלה את החזקה בנכס ביום 1.8.2016. אין מחלוקת, כי ביום 21.8.2016 או ב-22.8.2016 הוגשה בקשה להיתר לשימוש חורג בנכס, כך שניתן יהיה להפעיל בו את הגן חרף ייעודו התכנוני למגורים.
גב' שרון, ועמה גם ההורים, טוענים, מטבע הדברים, כי החלטת הוועדה המקומית מיום 28.9.2016 (נספח א' לבקשה שלפניי, להלן: "החלטת הוועדה") מהווה שינוי נסיבות קיצוני, המצדיק עיון מחדש בסעד הזמני. מנגד טוענים השכנים, כי החלטת הוועדה המקומית עדיין אין פירושה מתן היתר; הם מצביעים על כך שהגישו ערר על החלטת הוועדה המקומית, ועל כן – ממילא לא יינתן היתר עד סיומו של הדיון בערר, וחוזרים בתגובתם לא פחות מעשר פעמים (ואולי אף יותר) על הסיסמה הקליטה "אין היתר – אין גן".
בקשה לעיון מחדש בצו מניעה שניתן בהחלטת בית משפט זה (כב' השופט ישי קורן) ביום 29.8.2016, לנוכח שינוי נסיבות, בהתאם לתקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984. בית המשפט הנכבד קבע כי הבקשה לעיון חוזר מתקבלת. צו המניעה שניתן בהחלטתו של כב' השופט ישי קורן מיום 29.8.2016 יוסר לאחר קיומם של התנאים שנקבעו בהחלטת הוועדה. הודעה של ב"כ הוועדה המקומית שלפיה התקיימו התנאים להנחת דעתה של הוועדה, וכי מבחינת הוועדה המקומית אין מניעה ליתן היתר (בכפוף, כמובן, להחלטת ועדת הערר), תהיה ראיה מספקת לאמור, ותאפשר את הסרת הצו.
ע"ע (ארצי) 7276-07-12 סיגל מנשה – צבר אורטל תיירות נופש ואירועים בע"מ
ערעור התקבל ובית הדין הארצי לעבודה קבע כי בין המערערת לבין המשיבות התקיימו יחסי עובד ומעביד. מסקנה זו מבוססת על הנתונים העובדתיים שעמדו לפני בית הדין האזורי, כמפורט בפסק דינו ועל ההלכה הפסוקה לגבי המבחנים לקיומם של יחסי עובד-מעביד.
על-פי חומר הראיות, המערערת השתלבה בעבודת המשיבות, ולא במסגרת עסק עצמאי משלה. העובדה ששכרה נקבע על בסיס עמלות, אין משמעה כי עמדו לה סיכויי רווח וסיכוני הפסד במובן של ניהול עסק עצמאי. כמו כן, יצוין כי הקביעה לפיה למערערת לא היו שעות עבודה קבועות וכי לא היה פיקוח של ממש על שעות עבודתה, אופיינית לתחום העיסוק של קידום מכירות בענף התיירות, ואין בה כדי להעיד על העדר קיומם של יחסי עובד-מעביד, כפי שפסק בית הדין האזורי.
